לעשות שינוי? נדרשת חכמה לכך.
איך באמת עושים שינוי?
* טרנספורמציה, שהיא שינוי במובן העמוק ביותר, מתרחשת כתהליך טבעי של לידה, מיצוי הפוטנציאל ומעבר למימד אחר.
לדוגמה: לידה-חיים-מוות.
* אי אפשר לקדם לעצור או להתנגד לטרנספורמציה, זו מורכבת מכלל הכוחות הקוסמיים הפועלים בתוך החיים והם המכתיבים את קצב הבשלתם ותנועתם.
* השתתפותו של האדם בתהליך היא באמצעות מודעותו. הוא מעין מלווה את הכוחות הפועלים ומפתח בתוכו גמישות, ידע חדש, פרספקטיבה והפקת לקחים.
* במידה והאדם נמצא מסונכרן עם הידע המבקש להמחיש את עצמו באמצעות התהליך הוא שקט בליבו לקבל את הפרידה מן הישן והמעבר למימד אחר.
* כשהאדם נאחז בעברו כדי לשמר את גבולות הגזרה המוכרת בה יצר מאזן של ברירות מחדל, הוא יוצר לעצמו קונפליקט פנימי בינו לבין התרחשויות חייו שאינן מתחשבות לכאורה ברצונו.
* היכולת לאפשר לעצמו גמישות פנימית, שמשמעותה אי היאחזות בקיים והסכמה לנוע כל הזמן, כפי שהגוף אינו נח ולו לרגע, כפי שהנשימה מתקיימת כל הזמן - מאפשרת לאדם הרפייה פנימית עמוקה שהמולידה את פריון חייו, קרי, המאורעות החדשים המבקשים להיוולד בו – יכולת זו מביאה לאדם את בריאותו הפיסית והנפשית להתמצק בתוכו סביב כוח החיים הפנימי המניע אותו, לחבור עימו ולהשתמש בו כגל הנושא אותו על פני מרחבי החיים.
* במקומות בהם חווה האדם חסר כלשהו, ייתן את דעתו, כי זו נלכדה ברעיון מסויים, במחשבה, ונצמדה אליה מבלי דעת. מרחב החסר מבקש מן האדם למידה עמוקה של הנושא אותו הוא מבקש לעצמו בהשתוקקות. לדוגמה- אדם החסר כסף ומאמין כי זה יפתור את כל בעיות חייו, נעצר שם כדי לברר בעומק נשמתו את אושר חייו. הוא יגלה שכסף לא יפתור לו בעיות באהבה או באבדן היקרים לו. וכך בכל נושא ונושא בהם נדמה לו לאדם, "כי אם רק יהיה לו X יוכל להיות מאושר", הרי שעליו להעמיק מעבר לאותו מושא נכסף, כדי לדעת מה הוא רוצה לפתור באמצעותו.
* על מנת שהאדם יוכל לחצות את הגשר עליו לסגל לעצמו יכולות אלו, וכך יוכל להיפרד ולעזוב את "נושאי החסרים שלו", להם נתן פתרון חלקי, יחסי, להבין בתודעתו באופן העמוק ביותר את אשר בא לרכוש, לקחת את הידע החדש ולעבור את הגשר אל מימד חדש של התקיימות.
ועוד משהו, קליל יותר על שינויים:
מה משותף לשיניים, שנה, שינון, שינויים ? (רגע של שקט)
טוב... רגע, עוד רגע... חבל שאני לא יכולה לשמוע את המחשבות שלכם
על כך... אני יכולה לספר לכם על מה אני חשבתי.
חשבתי על זה, שכל המילים האלה קשורות לתהליכים בזמן. שיניים צומחות לתינוקות ומספרות לנו שהם מוכנים לאוכל מוצק, והן נקראות "שיני חלב"... ואח'כ הן נושרות, וצומחות שיניים קבועות, ואחכ, כשמזדקנים, נופלות שוב השיניים...
ושינון ?קשור לחזרה שוב ושוב על משהו,ושנה? מספרת על מחזוריות הזמן שחוזר במעגלים...
ושינויים?
לרוב, אני לא חושבת על שינויים כמשהו מחזורי, או מעגלי.
לרוב אני חושבת שיש מציאות, ואז היא משתנה. מן קו לינאירי כזה בין הדברים, אבל עכשיו, כשקשרתי את המילה לעוד מילים, עולה בדעתי שגם שינויים הם מחזוריים.
וזה מרגיע אותי באיזה אופן.
יש לי סיפור קטן.
אבא שלי התקשר אלי ביום חורף סוער, ובאותו היום נכנסו לנו הביתה מים מהגג. הייתי ממש מצוברחת ודאוגה...
ומה הוא אומר לי?
הוא צוחק אלי ואומר, "נו טוב...מה את דואגת? כל הזמן יהיה חורף?..." ומאז, אימצתי זאת. כשיש לי דאגה על משהו שאני לא יודעת באותו הרגע איך לפתור, כשבא אלי שינוי שלא רציתי אותו, אני אומרת לעצמי, "נו... כל הזמן יהיה חורף?"...
איזה נהדר שלא כל הזמן חורף...
זאת דרך נהדרת להתחבר לשינויים בידיעה שהכל, כל הזמן זז. משתנה. משנה את פניו. אבל... יש לנו גם את הפחד משינויים....
זה הולך כך: כשטוב, חס וחלילה שיהיו שינויים. כשרע, אלוהים, רק תשנה את זה!
שינויים הם בלתי נמנעים, כן, כולנו יודעים את זה, ובכל זאת...
זה כך. כשהשינוי מביא צמיחה, גדילה, התחדשות- איזה כיף! כמו תינוק שלומד לחייך, לזחול ואחכ' לדבר, ללכת, וואוא, איזה אושר.
אבל שינויים הפוכים, כשהגרף מתחיל לרדת, כשפתאום מופיע קמט, שיער לבן, כאבי גוף, אז... שינוי הוא לא דבר רצוי. אז, אנחנו מנסים בכל דרך לא להגיע לשם... לא , לא לשם.
תשמעו מה כותב פרופסור יוג'ין קנדל מהאוניברסיטה העברית על איך השינויים שנכפו על העם שלנו השביחו אותנו:
"יהודים בכל הדורות ובכל המדינות היו יזמים כי לא הייתה להם ברירה. היסטורית, מדובר בעם נודד שכל הזמן נמצא תחת אילוצים. אתה חייב להיות חדשני, יצירתי ואמיץ לקראת שינויים. הרי מהי חדשנות? זו מוכנות שלך לשינוי. לעמים שיושבים בצורה טובה וממוסדת במקום שלהם, יש פחות נטייה לשנות דברים כי לא רע להם. אבל עם שנודד וצריך להסתגל כל הזמן לשפות חדשות ולחוקים חדשים,
חייב להסתגל לשינויים, אחרת הוא נדחק".
- יוג'ין קנדל
{ מתוך עיתון 'ידיעות אחרונות', מדור 'יזמות' (ה-4 בינואר, 2012) }
כשהשינויים הבאים עלינו לא רצויים - מה לעשות?
אלוהים לא שאל אותנו כשברא את האדם על גרף של התחלה מתוקה, גדילה והתחזקות, ואח'כ, החלשות, רפיון ומוות. מה זה התכנית הזאת?! כך שאלתי אותו, אבל הוא לא ענה לי. מה, מהטוב לגרוע? מה הרעיון?
בגלל שאני מאמינה בבריאה, בטבע, באינטליגנציה של הקיום הזה, אני חייבת להודות, שיש משהו שאני פשוט לא מבינה. לא יכול להיות שהחיים הפלאיים האלה לא חכמים. לא יכול להיות שמישהו שם בשמים רצה להרע לנו... אז מה זה? למה ככה?
טוב, אל תתלהבו... זה לא שיש לי תשובה. אבל יש לי מחשבה, מחשבה לעצמי.
חשבתי כך, עם כל דבר שהולך, משהו חדש, אחר, בא. לפעמים אני רואה את הקשר, ולפעמים ממש לא. למשל, הרבה פעמים אני נפעמת מכך שיש לנו מדינה, ושפה, ומקום משלנו, בית בעולם. ואני יודעת שיש קשר הדוק להקמת מדינת ישראל, למשהו רע מאוד שקרה לעם היהודי לפני כן. הייתה שואה.
האם האנשים בשואה יכלו לדמיין את מדינת ישראל, שתהייה מדינה ליהודים? כמעט בטוח שבמציאות שהם היו בה, זה ממש סרט הזוי, מופרך, בלתי אפשרי.
לנו, כאן היום, הקשר ברור, ואנחנו רואים איך הרע, הוביל לשינוי לטוב.
כן, לפעמים זה לא בתוך מחזור חיים של אדם אחד, לפעמים זה בתוך מחזור החיים של דור או כמה דורות, ובכל זאת, יש רצף, יש הקשר שבין הרע שמוביל לטוב.
דיברנו על כך שגם כשיש שינויים שנראים כמו שינוי לרעה, בתוך הרצף אפשר לראות איך השינוי הזה הביא משהו חדש, טוב.
זה לא תמיד ניכר מיד, ולעיתים זה קורה במשך חיי כמה דורות, אך בשבילי, זו מחשבה מעודדת.
כל כך טבעי לפחד משינוי, מהלא ידוע, מהאפשרות שדברים יצאו משליטה, שמה שיש לנו כבר יאבד, שנרגיש זרים ומנוכרים למציאות חדשה.
אבל.. אם אני אומרת לעצמי, כן, נכון, זה ממש לא רצוי לי השינוי הזה, תנו לי להישאר איפה שאני... אבל הרי זה בלתי אפשרי, נהר החיים חזק מאיתנו, והוא זורם... זורם כל הזמן. אז מה לעשות?
הדרך הטובה ביותר עבורי, היא להסכים ראשית לכל לנוע. הסכמה שבלב, גם אם לפעמים בלי רצון, גם אם לפעמים עם פחד. להגיד לעצמי, יש חכמה גדולה ממך, שמניעה את הדברים. זאת חוכמת החיים שלך. את לא תמיד רואה, ולא תמיד מבינה, אבל תבטחי בה...
לפעמים כדאי פשוט ליפול לתוך מה שמתפרץ לחיינו.
וכשממש קשה... כשהשינוי לא מראה לנו באופק משהו טוב שהוא מביא, אני אומרת לעצמי "שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר..."
אני רוצה להקריא משהו שכתבתי
"מילים מדברות עם הפחד -זכרון ילדות"
"כשהערב יורד וגופי נדרך לקראתו,
אני לא מחשבת את הלילה,
לא זוכרת שיבוא.
השעון סופר לי את השעות.
עכשיו בצבע הזה,
שעוד מעט ישתנה,
והנה מגיע גם צבע הפחד,
אני נהיית קטנה כל כך פתאום,
פיסית, תופסת פחות מקום.
ואז מדברת עם הבוקר,
שיבוא כבר.
עם הפנים אל הקיר, מקשיבה,
הנה קולו של אוטובוס מפלח את החשכה.
הנה הוא בא.
ואז, מרפה,
נרדמת כמו תינוקת,
שלא זכרה,
את הרגע שהיה.
כל כך רגועה."
כששינוי הוא בלתי נמנע, והוא מפחיד אותנו, בשבילי הכי טוב זה להרפות. כל כיווץ מגביר את הפחד, כל אחיזה תולשת לי את עצמי בכוח, מאיפה שנתפסתי, מכאיבה כל כך...
ומה יעזור לי להרפות מהאחיזה במה שיש, במה שקיים?
כמה דברים, והראשון בהם, להבין ולקבל שיש שינויים שאינם תלויים בי. לא משנה מה אעשה, הם מגיעים ודורשים להתקיים. כשאני ממש מבינה את זה, אוטומטית אני מרפה. עוזבת. זה לא יעזור.. זה חזק ממני.
ואח'כ אני מגייסת את הגמישות הפנימית שלי, מה שכל ילד בריא יודע לעשות כשהוא מגיע למקום חדש, שפה חדשה, ארץ אחרת. נוכל ללמוד מן הילדים איך להתייחס לשינויים – בסקרנות שגוברת על הפחד, בהתלהבות מן החדש, בחקירה של הלא ידוע, בהתחברות עם חברים חדשים, שפה חדשה וחיים אחרים.
אתם יודעים מה מבדיל בעיני בין ילדים למבוגרים?
שילדים בעומק, מאמינים בטוב. הם פחות שיפוטיים לחדש, הם מוכנים להצטרף, רואים את היופי שבחדש והם מאמינים בעמידות שלהם.
המבוגרים שיש להם פחות גמישות, פחות רוצים ופחות יכולים להתגמש ולנוע בפתיחות אל החדש. וגם זה חוק טבע, אין מה לעשות מול זה, מעבר לכך שכדאי לנו כל הזמן לשמר את גמישות התודעה שלנו. גמישות הרגש, ופתיחות וביטחון אינסופי שהחיים טובים , וכוונתם תמיד, גם אם אנחנו לא רואים זאת, להטיב איתנו.
ואספר לכם קטע על דמיון חלום ואופטימיות שראיתי בטלויזיה...
ראיתי תכנית על נערה בארה'ב שבגיל 14 חלמה לפתוח חנות שבה נערות מבתי אומנה שאין להן כסף יכולות לבוא ולקבל חינם בגדים חדשים של מותגים ידועים.
היום היא בת 18 והנה, היא הגשימה זאת. יש לה כמה סניפים כאלו, מלאים בבגדי מותגים בחינם לנערות, ואפילו משאית ענקית ומשוכללת שנוסעת ממקום למקום ומחלקת את בגדים- וזאת נערה בת 18 שהתחילה לחלום בגיל 14!!
ומה אומרת לה המראיינת? "אני מחכה לראות איזה שינוי את תביאי לעולם!"...
מאזינים יקרים, שוב הזמן עבר חלף, שוב פרידה בלתי נמנעת, שוב התחלות חדשות ושינויים בלתי ידועים העומדים בפתח חיי כל אחד מאיתנו.
לסיום אני מזמינה אותנו שנוכל להישאר בפתיחות של אנשים צעירים, גמישים ואופטימים.
בואו, כל אחד מאיתנו יכול להביא שינוי לטובה ממש איפה שהוא נמצא, ואני רוצה להציע משהו, היכנסו לדף הפייסבוק שלכם וספרו לנו עליכם ועל אנשים בסביבה שלכם, שעשו שינוי לטובה. תראו איך זה מהדהד מהאחד לשני... כל סיפור כזה מגדל, מעצים את השומע להאמין שגם הוא יכול, שאפשר לשנות, שטוב ויפה לנו כך, ליצור מציאות חדשה, נהדרת, לחיים שלנו.
רמי קליינשטיין כותב בשירו "מתנות קטנות" כך:
"מתנות קטנות- מישהו שלח לי
מתנות קטנות,
כמו הכוח לקבל את מה שאין, את מה שיש
מה עוד אפשר כבר לבקש"